Thursday, December 25, 2014

במבובייק לכולם

AMSTERDAM - אופני עיר סטייל אירופה





אם אתם רוכבי אופניים מקצועיים, או חובבי איכות הסביבה, כנראה שגם אתם נתקלתם בפוסט האחרון של אופיר פרום - במבובייק, שמתחיל במילים :"צריך את עזרתכם להגשים חלום"! כאחת שאופניים הם כלי הרכב הייחידי שלה, שחובבת מוצרים העשויים מחומרים מתכלים, ושניזונה מסיפורי חלומות של אחרים על בסיס יומיומי, החלטתי ליזום שיחה עם החולם.

אופיר פרום טכנאי אלקטרוניקה ותכנת מחשבים. עובד ביום בהמ-לט כשכיר, ובלילות מפתח יוזמות אישיות וכותב שירים, מתעסק כבר 20 שנה בתחום סטארטאפים כשמאחוריו, כך הוא מספר, כבר מספר אקזיטים.

לשאלתי איך עלה במוחו הרעיון ליצור אופני במבוק הוא משיב: "אני רוכב אופניים חובב, חזק בתחום איכות הסביבה והיזמות היא חלק בלתי נפרד ממני" לרוכבים שביניכם אוסיף כי הוא רוכב כבר 9 שנים עד 250 קמ בשבוע על Specialized XC 2007 ו- Bamboo XC 2014. פרום ממשיך: "לפני כ-7 שנים, באחת מנסיעות האופניים הארוכות, שוחחתי עם מישהו שבונה אופניים בהזמנה אישית. חיפשתי משהו כזה, זה היה הזמן שעלה לי הרעיון של הבמבוק".

הוא חשב שהמציא את הגלגל אך תחקיר קצר העלה שעוד ב-1896 היו קיימים אופני במבוק. ב-15 שנה האחרונות מייצרים אותם למכירה בכל העולם. הוא גילה שמייצרים אותן במדינות כמו אפריקה ואסיה, שם כוח העבודה זול יותר אך, משום שזה עובר דרך מתווכים או כמו שהוא קורא להם "סדנאות מפונפנות" המחיר מרקיע שחקים ל-15-20 אלף ש"ח. "נוצר מצב שבכל העולם נמכרים סה"כ 500 זוגות אופניים מבמבוק לשנה, מצב אשר משאיר את אופני הבמבוק כקטע גימיקי בלבד" הוא מוסיף בצער.

CHROMATIC - אופני עיר בגוון כסוף







הבמבוק הינו חומר גלם טבעי ומתכלה. צמח בעל מבנה הנדסי חזק גמיש וקל. אף על פי שגידולו אורך עשרות שנים הוא עדיין נחשב מהיר יותר בהשוואה לגידולו של עץ. ישנם כ-1500 סוגים של במבוק שנבדלים בזמן הגידול בחוזק, במראה, במבנה החיצוני שלהם ועוד. מתוכם שלושה סוגים שטובים לייצור השילדות. מדובר במלאכת ידיים הנעשית בידי מביני במבוק הנקראים במבוסרוס, ללא פליטת חומרים מזהמים וללא שימוש בחשמל.

אופיר פרום ואופני הבמבוק. קלות בשליש מאופני עיר רגילות








אחד מהפרמטרים המבוקשים ביותר בזמן בחירת אופניים הוא המשקל ובכך יתרונו של הבמבוק. אופני הבמבוק שוקלות כשליש ממשקלן של אופני עיר רגילות. שילדת קרבון, לשם ההשוואה, תהיה קלה משמעותית (1קג) אבל היא תעלה בין 7,000-30,000 שקל, שילדת קרבון גם תהיה שבירה יותר. כמו כן, לשילדות מתכת אין יכולת ספיגת זעזועים והן מפצות על כך עם בולמי זעזועים כבדים ויקרים.

שימוש בשרף טבעי ובסיבי פשתן וקוקוס





פרום מעוניין למכור את אופני הבמבוק בעשירית המחיר על מנת שיגיעו למספר רב יותר של אנשים, עלויות התקנים הן קבועות ויקרות והוא מניח שבעזרת הידע והנסיון שצבר בטכנולוגית הייצור של הבמבוק, הוא יוכל לקצר זמן העבודה על זוג אופניים מ-10 ימים ל-3 ימים. כך, הוא יכול להגיע ליעד של אופני במבוק ב-2000 ש"ח (ובעתיד אף פחות).


במבוק כפול. על ידי הפרשי טמפרטורה מכניסים צינור אחד לתוך השני




פרום עשה הרבה נסיונות, חקר בדק מפעלים בגאנה, סין, מלזיה, אינדונזיה, אף בברזיל ובהודו וייצר מספר אבות טיפוס. לבקשתי שיספר קצת על טכנולוגיות הייצור הוא מרחיב: "עד לפני 7-8 שנים החיבורים בעבר נעשו בצורה גסה. החיבורים לופפו בסלילי קרבון ונטבלו בשרף אפוקסי". 

לפרום היה חשוב להשתמש בחומרים ידידותיים לסביבה לכל אורך הייצור והוא מצא תחליף - שרף טבעי, אשר בנוסף לאג'נדה הסביביתית הוא גם נכון יותר לשימוש בבמבוק. כפי שהוא מפרט: "בעבר (כשעשו שימוש בדבקים מלאכותיים), מקדם ההתפשטות הטרמית של החומר היה קרוב למתכת ורחוק מהבמבוק, בשילדה כזו מתחילים להווצר סדקים בחיבורים בין האפוקסי לבמבוק. למדתי להשתמש בשרף טבעי ובסיבי פשתן וקוקוס, בהם ההתפשטות הטרמית קרובה לבמבוק. נוצר חיבור חזק, נכון יותר ועמיד יותר לאורך זמן"

ישנן מספר טכנולוגיות ייצור עם הבמבוק אשר פרום מתאים אותן לתכלית זוגות האופניים. הוא מפרט "למשל לאופני Down Hill הדורשות שילדה חזקה אשתמש בבמבוק מאסיבי ודופן עבה, או במבוק כפול, שיטה בה מחממים במבוק, כשהוא מתרחב מהחום, מכניסים במבוק נוסף לתוכו, וכשהחיצוני מתקרר הוא נצמד לפנימי. כך נוצר חומר חזק יותר. אמנם כבד יותר, אבל עומד בעומסים גבוהים.


CITY SPORT - אופני עיר ספורט אלגנט





בעודי פוזלת לדגם CITY SPORT אני מתעניינת אם הוא גם אחראי על ההחלטות העיצוביות האסטתיות פרום משיב: "מעבר לחוזק היה לי חשוב העניין האסטתי. המטרה לעשות חיבורים יפים, שיסתכלו ויגידו וואו! בא ממני מתוך רצון שיראה טוב"

אורבאנית שכמוני שקועה בתוך חלום אופני הבמבוק העירוניות, אבל לא יכולה שלא לחשוב על כך שיגנבו ממני תוך 5 דקות. היזם שגר מחוץ לעיר, מנסה להרגיע אותי: "קשה מאוד לנסר את הבמבוק, עדיף כבר לחתוך אופניים מברזל"

מה בתכנית העסקית? הוא קורא את מחשבתי ומשיב "כיום 200-300 אלף זוגות אופניים נמכרים בשנה ויש כ-200-300 חנויות אופניים, המספר הגבוה נובע מרכישות לילדים או "אופני יום כיפור", קונים אופניים זולים והם בדרך כלל מוצר רע שלא שורד וחבל. זורקים זבל, גורמים ליצר עוד ועוד אופנים שמיותרות ומזהמות את הסביבה, במקום לקנות זוג אופניים אחד במחיר ריאלי ידידותי ולתמיד. אני מעוניין לתפס חצי אחוז מתוך השוק ולגדול ברבע אחוז כל שנה"

ומה בהמשך? אני שואלת והוא מסביר בהתלהבות "אני רוצה להעביר את הייצור לארץ בשלב מאוחר יותר, כרגע אני מתמקד בקיצור שיטת הייצור". בשלב הבא של הפרוייקט פרום מתכנן להביא במבוסרו לארץ וללמד כאן בעלי מלאכה אומנים לעבוד בבמבוק, (טכניקות העבודה עליו שונות מאלו שבעץ).

לסיום אני מבררת האם הוא לא חושש מהעתקים ופרום משיב  "אני לא חושב שאפשר כל כך מהר ליישם את הידע והנסיון שצברתי, יותר כדאי להתחרות במי שמייצר אופניים רגילים, אבל את יודעת מה - שיעתיקו! העיקר שלכולם יהיו אופני במבוק"!

לאתר הבמבובייק בואו לכאן. לתמיכה בפרוייקט במבובייק בהאדסטארט בואו לכאן.

בנסיעת מבחן על האופניים, ובכתיבת פוסט זה השתתף חברי הטוב ורוכב אופניים מקצועי, אבי טל. רציתי להגיד לו: תודה!


Tuesday, December 16, 2014

עושה כבוד לסביבה






Aaron Kramer מגדיר עצמו פסל. בראיון קצר* עימו, הוא מספר שהאובייקטים שלו קודם כל מושכים כאלמנט עיצובי, אח"כ מזמינים להתקרב אליהם על מנת להתפעל ממורכבות מלאכת היד שנעשתה בהם, ולבסוף מספרים סיפור של חומרי גלם זמינים שאתם ואני יכולים למצוא ברחוב.

בעצם קביעת הסדר: עיצוב, אומנות ופסולת, הוא עושה כבוד לסביבה. בדרך כלל רובנו נרתעים מפסולת. לכן, כשאמנים ומעצבים מספרים בראשית הדיאלוג, שעבודתם היא מפסולת נוצרת דחיה ורתיעה מכיוון הצופה. אולם כאשר אובייקט אסטתי תופס את תשומת לבנו ממרחק, ורק בסיומו של הדיאלוג (תוך שאנו מתקרבים ומתפעמים מהחלקים הקטנים שמרכיבים אותו), אנו מגלים שחומרי הגלם מהם הוא עשוי הם פסולת רחוב, אנו מתחברים לפסולת ממקום גבוה. אין היא דוחה אותנו עוד, ההפך, רגש ההתעלות ברגע שהבנו, גורם לנו לרצות את אותה פסולת אצלנו בבית, במקום של כבוד.

לדוגמה, בתמונה העליונה, מכסה הקומקום עשוי מידית של סביבון וגם מתפקד ככזה. התוספת הקינטית הזו מיצרת את הקונפליקט הפילוסופי בין האמן לקהל. האם היצירה היא משחק או אמנות, האם אפשר לגעת? או להתבנן ביראת כבוד בלבד? האם זה רציני? או מצחיק? אחרי צלילה לערוצי הסרטים שלו המתעדים את העשייה שלו, יש בידי את התשובה! אם אתם רוצים להתהפנט ולהתלבט בעצמכם בואו לכאן ולכאן.

כל התמונות לקוחות מדף הפייסבוק ומחשבון הפליקר של Aaron Kramer














---
* ראיון עם הפסל  >







Thursday, December 4, 2014

פתקים מהמגירה #3


השבוע השלמתי חסכים של הרבה זמן: חברים (לא וירטואלים), ספרים ואוכל. איך נפל עלי כל הטוב הזה? פשוט מאוד! מצאתי עצמי מרותקת למיטה בעקבות ניתוח בכף רגלי, וללא כל סוג של תקשורת. בתחילה זה היה המקבוק ששווק חיים, לאחר מכן התקלקל המטען של הנייד ולפינאלה נעלמה התקשורת בבית. מכאן לשם הצלחתי לחמוק את כל הרעות האלו ולאסוף לכם כמה פתקים קטנים >>>

השבוע היה לנו את Black firday לפניו את Gray Thursday ולאחריו את Cyber Monday. שבוע קשה לאנשי כדור הארץ.

דמיינו סיטואציה דומה אצלנו בארץ (אל תלכו רחוק מדי, נניח ערב ראש השנה האחרון), צריך לקנות מתנות לכל המשפחה בנוסף יש הנחות, אז קונים יותר גם מה שלא ממש צריך, עומדים שעות בתור עם המון אנשים, באוירה של צעקות ולחץ. בנתיים בבית ילדים נשארים שוב ללא הוריהם, כעבור זמן קצר הם מקבלים פיצוי עבור הזמן האבוד - פלסטיקים חדשים, שכעבור דקותיים ימאסו בהם.










Buy nothing day, הוא אלטרנטיבה בעיקר תקשורתית (כי לא מוכרים כאן כלום נהפוך הוא), אשר מעלה לשיח הציבורי את האפשרות לנוח את שעות החג בבית, ולשחק עם הילדים, הרי כולנו יודעים שלא חסר להם כלום! (אולי קצת תשומת לב). התמונה מכאן.





נאום האופטימית: יום יבוא ותהיה אנרגיה חלופית נקייה יותר וצודקת לכדור הארץ. ביום הזה לא יהיה צורך יותר בנפט (ופצלי שמן למיניהם). ביום הזה לא יהיו יותר חומרי גלם לפלסטיק (שאריות מתהליך זיקוק הנפט) וכל הפלסטיקים יעלמו מהעולם. זה יהיה היום בו יצירתו של Design De Gema תחזיר את ההשקעה. בגדול!









אם ה- Loom Stool היה נמכר קרוב לביתי ובמחצית המחיר, בשישי השחור, חמישי האפור, או שני המקוון, אז תשכחו ממה שכתבתי למעלה. קונה! זה לא בשבילי זה בשביל ערימת הבגדים שבחדרי גם לה מגיע לנוח על גבי חומרים טבעיים ומתכלים.








עוד בענייני האפור השחור או המקוון, מגזין Domino פירגנו השבוע לעסקים קטנים ומקומיים. במותגים קטנים כאלו יש משהו אישי יותר ורגשי יותר. חפץ כזה גם אם יקר יותר, סביר שיזכה לאורך חיים ארוך יותר בבית. לדוגמא: AVO - שטיחים אשר נגזרים ונצבעים אחד אחד בעבודת יד, בעיצובה של Brit Kleinman. (הדוגמא נמצאת בברוקלין).







ואם בענייני גזירות עסקינן, השבוע הכרתי (וירטואלית) את Adam Saaks, הגוזר הוירטואוז. בת ה-6 ואני נתקלנו בו עת חיפשנו כיצד למחדש חולצות בית ספר ישנות. שתינו התמגמטנו לתוך ערוץ היוטיוב שלו, ורק למען הסדר הטוב אוסיף כי מהצד נשמעו קולות של - למה רק בנות? מבן ה-8. אם בכל זאת תרצו למחדש חולצות בית ספר ישנות לתיקים, אז השארתי כאן במגירה כמה רעיונות. התמונה מכאן.






זהו Muki  - נעים להכיר, הכלבלב החמוד של טלי בוכלר. עשוי מקרטון (חומר מתכלה), 70% חומר ממוחזר, 30% עצים שנשתלו במיוחד לייצור נייר. הכלבלב נולד מתוך פרויקט שעיצבה בוכלר במסגרת פעילותה הקהילתית במתנ"ס בזכרון יעקב, לפני כמה שנים. הוא מגיע שטוח ואתם מרכיבים אותו ומקשקשים עליו. אם אהבתם מוזמנים לבוא לכאן ולתמוך בפרוייקט.






כאן אני מדגימה דוגמנות ידיים בסדנא בחסות לדיקו בה השתתפתי באופן פעיל!
והנה המסקנות שכתבתי על הבוקר המופלא הזה:


1) מקדחה עושה אותי ממש מרוכזת
2) מסור חשמלי עוד יותר
3) מצאתי שיש ללדיקו מכשיר קטן שהוא גם מלחים (עם בדיל), גם חורט, וגם צורב, ממש הרוקטפוקט של הקראפטריות
4) הספייס של Avivit Zusman Porat מושלם לסנדאות מהסוג הזה!
5) המתלה החדש שהכנתי בעצמי, כבר הודיע לי שצריך לצבוע את מבואת הכניסה בדירתנו (אחרת הוא לא נכנס הביתה)

לעוד תמונות מוזמנים לכאן









כבר מזמן הבנתי שתיקון זה כוח! לכן בכל פעם שאני נחשפת לאנשים מתקנים או לסדנאות תיקון כמו זו של Dave Hakkens אני נפעמת. כל כך הייתי רוצה לדעת לתקן. להתחיל מסיר שנשברה לו הידית אח"כ לתקן את הטוסטר-אובן שמקצר, ולסיום להחליף זיכרון לאייפון! דייב אחריך!

סיפורם של החפצים השבורים דרך עיניו של דייב >




לסיום אספר שהיום (5.12.14) יש סיור במרכז לחינוך סביבתי בחיריה (גם בחנוכה), אז הכינו את הסוודרים הקרועים, והכנסו לכאן לכל הפרטים הנוספים.



Wednesday, November 26, 2014

אקס-הומלסים מעצבים חנות של קמפר




אני לא יודעת איך לספר לכם על Curro Claret בלי להשמע מתלהבת. אבל אני אנסה.

Claret הוא מעצב ספרדי רב-תחומי, ופרופסור לעיצוב תעשייתי. בפרוייקטים שלו, הוא עושה שימוש בחומרי גלם זמינים (עץ ממוחזר, רהיטים שבורים וכל טוב). בשלב הסקיצות, הוא עובד עם דגמים קטנים (אולד סקול, ולא כמתבקש עם הדמיות במחשב). הוא מעביר סדנה להומלסים (בשיתוף עם Arrels Foundation), בה הוא מלמד כיצד למחדש רהיטים ישנים. את הרהיטים אוספים המשתתפים מרחובות ברצלונה. בסיום תהליך ההכרות והלמידה שלהם, Claret מצרף אותם לעבודה על פרוייקט מסחרי של חברת הנעליים המועדפת עלי - קמפר

בקמפר מצאתי את האושר - זוג נעליים עם אימום רחב במיוחד. בשעות אלו אני מתפללת כי הניתוח שעברתי הצליח ואוכל לנעול קמפר גם עם אימום צר (על עקבים אני לא חולמת אפילו).









התמונות לקוחות מכאן, מכאן, ומכאן






בזמן התהליךClaret פיתח מחבר - משולש עשוי ברזל, אשר מאפשר את החיבור בין כל סוגי הרגליים לבין כל סוגי המשטחים. את הידע הזה הוא מוכן למסור לכל דורש (כמובן לא למטרות מסחריות). רגעי השיא של הפרוייקט הם הרגעים בהם האקס-הומלסים, התמודדו עם החלטות עיצוביות שנדרשו לקחת במהלך הפרוייקט. אם זה לא חזון אני לא יודעת מה כן.


זה הזמן לספר לעוקבים החדשים מבינכם, כי לפני שנתיים חלמתי להקים את קראפטרס, הרעיון החל מהמחשבה לחבר בין רהיטים ישנים שזרוקים ברחוב, לאנשים שהרחוב הוא סוג של בית עבורם. בחזוני ראיתי איך אותם אנשים יתקנו את החיים שלהם, דרך תיקון רהיטים שבורים. זו הסיבה שאני כל כך מתלהבת מהפרוייקט של קמפר ו-Curro Claret, מהתיקון המשותף לחברה ול"פסולת" שלה בו זמנית. ישנן הרבה אוכלוסיות שוליים בחברה שלנו, ההומלסים הם רק חלק, אך לכולם הרצון להיות שייכים, לעשות משהו תכליתי ומועיל, ובעיקר להיות מוערכים. כל כך פשוט.

הסרטון והחזון (דקה וחצי) >




TRAILER: Camper Together Curro Claret & Arrels Fundació from Raul Cuevas on Vimeo.





Saturday, November 15, 2014

זה מתחיל בשולחן ונגמר בחברות לכל החיים

שולחן כושר. אופני כושר מוחדשו בתוספת משטח עץ למכתבה מקורית



אני חושבת שהגענו לשלב הזה ביחסים שאני חוזרת על הדברים, כי פעם כבר סיפרתי לכם שהבלוג הזה הוא בעצם תירוץ עבורי לפגוש אנשים מעניינים ולנהל איתם שיחה על החיים. אני כנראה מפצה על פער שהיה קיים בנושא עוד מנעורי. אז, הייתי חוזרת כמעט מכל מסיבה, עם תחושת החמצה על כל השיחות הטובות שפיספסתי. גיל נעורי וביישנותי היו זוג מושלם. כפיצוי על שנים עברו אני סוחטת את השיחות הללו, כמעט לכל מקום אפשרי בקוסמוס, ולא פוסחת אף על נהגי מוניות שבסביבה (עם הזמן למדתי שלרבים מהם היו חיים מאוד מעניינים).

---

ארטיזאכן ואני כבר מזמן היינו אמורים להפגש. מדובר באפסייקלרים אמיתיים ומעמודי התווך של בלוג זה. אך לכל זמן ועת לכל חפץ. ואכן חפצים רבים מתאספים אצלהם בסדנה ומחכים עד שיבוא זמנם לקבל על עצמם חיים שניים ואת החיבור המושלם, וכפי ששמם מרמז (ארטיזאכן), חיבור שיש בו מן האמנות. 

דקל סידיס (מימין) ושלומי עטור
דלתות ישנות מחכות להפתח במקום חדש
פילטר של טרקטור ממוחדש לגוף תאורה במראה תעשייתי

פרופיל בלגי שנעשה בידיהם של שלומי ודקל חוצץ בין החנות לסדנה

הדפס בהשראת ליאונרדו דה-וינצ'י נותן פרשנות חדשה לשרפרף

אספנות "ארטיזאכנית" טיפוסית

פסנתר עם קלידים משנהב, לא מכוון (התיקון שלו עולה מעל 10,000 ש"ח), מחכה ליום בו יקבל חיים חדשים

שבלונת אותיות מוחדשה לשולחן אוכל, הצטרפה לרגלי שולחן מעץ, הספייסרים בין השבלונה לזכוכית עשויים מפקקי שעם

בר-אופן. גלגלי אופניים חוברו לארגזי מכס וביחד מוחדשו לרהיט חד פעמי.


ארטיזאכן הם שלומי עטור בוגר המחלקה לעיצוב פנים - H.I.T ודקל סידיס, בוגר הנדסאות ואדריכלות נוף - אורט כפר סבא, דור שלישי למשפחת נגרים, ובזמן הראיון נחבא אל הכלים, תרתי משמע. הם הכירו בארוחות ערב שישי (גיסים), התחילו לעבוד על כמה פרוייקטים משותפים וראו כי טוב. "הקשר ביננו סמביוטי" שלומי מתאר, ומספר איך בתחילה הוא היה מביא רעיונות פרועים וחפשיים משאלות כמו "איך נעשה את זה?" וסידיס מקובע יותר מעצם הגעתו מעולם של "נגרות", עולם פרקטי, תכליתי ומדוייק. עם הזמן סידיס השתחרר והיום לא פעם היוצרות מתחלפות.

בסיום לימודיו, שלומי עבד במשרד לעיצוב פנים, הרבה זמן בילה על המחשב, מהר מאוד החליט לעזוב את האוטוקד ולעבוד עם הידיים. "שם", הוא אומר "קורים הדברים היצירתיים. כשאתה עובד בידיים, טועה, לומד מתקן ואף מגלה משהו חדש שעובד דרך התהליך. זה לא קורה דרך תוכנת במחשב. זה אולי מתחיל משם". הם אוהבים לתת פתרון כולל משלב עיצוב החלל, דרך עיצוב שולחן או גוף תאורה. בחנות שלהם בקדמת הסדנה ניתן אף למצוא פיסולים של שלומי וגילופי עץ "הסיידקיק של סידיס" אומר בחיוך שלומי. 

הסדנה והחנות עמוסות בכל טוב מהבציר העירוני. שלומי מספר "אנחנו אוספים כל דבר שמעורר השראה. עם הזמן, נוצרה סוג של שפה ארטיזאכנית שמכתיבה מה אוספים. דקל תמיד אסף עצים מטבעו כנגר, ואני אוסף פרטים נוסטלגיים". עוד מילדותו היה עושה "חדר שכבות", הוא מספר "היינו אוספים דברים מהרחוב ומעצבים את החדר, שברי מראות על התקרה, ציורים על הקירות, שטיחים וכורסאות. תמיד הייתי בצוות שמקים את המגדלים האלו של ה-18 מטר"

אני שואלת האם יש אג'נדה מאחורי האספנות והיצירה האקלקטית הקולחת שלהם? שלומי משיב "אלטרנטיבה לאיקאה. אני רוצה שאנשים ידעו שהם יכולים לקנות רהיטים מיוחדים מקוריים, שיש להם התערבות אישית בבחירה ובהחלטות עיצוביות, וכל זה בעלות שהיא קצת יותר מרהיט שיכולים היו לקנות באיקאה".

בזמן הביקור שלי נכנסו עוברים ושבים, שכנה מנוגה (השכונה), מבקשת שיחתכו לה פיסת עץ ישן שתוכל לצייר עליו. סוחר וותיק מלווה במהפכן צעיר (נשמע רומנטי בפועל שלומי אמר "אתה מוכר לי", והוא ענה: "מהמחאה, אני עם המגאפון שעמד בארלוזוזרוב"). השיחה זרמה ובעוד הם הולכים זאת באה, היא ביקשה כיסאות בר, שלומי הסביר לה מה הם עושים והיא יצאה עם התרוממות רוח וללא כיסאות בר. עם כל אחד מהם אנחנו משוחחים, ואני יודעת שתיכף כל אחד מאיתנו ילך לעיסוקיו ולעבודתו, אבל המפגשים והשיחות הללו הם הדלק לעשייה שלנו ואלו שעושים אותה מרתקת.

כמו בארטיזאכן, כך גם אצלי, זה מתחיל בשולחן ונגמר בחברות לכל החיים.


Wednesday, November 12, 2014

פתקים מהמגירה #2

חתונה משפחתית הביאה אותי ל-קניון, מצאתי עצמי במשימת "צריך לקנות בגדים יפים לילדים" צריך פתרון מנצח כאן ועכשיו וכסף איז נוט אן אישיו (חתונה אמרתי)?!

הערמתי בגדים מכל הצבעים והמידות, כבשתי תא מדידה, למחצית השעה ועד שהוא (8) והיא (6) לא סיימו למדוד ולאשר את בחירותיהם לא שחררתי (זה הזמן להתנצל בפני כל האימהות האחרות).

כשיצאתי עם השקית הגדולה, לתוך המרחב הציבורי של הקניון הבנתי שלא הייתי כאן המון זמן. לפחות שנתיים. כן, שנתיים לא הייתי בקניון והאמת שהסתדרתי מצויין. המשכתי לשוטט והרגשתי איך שוב זה נוגע בי. הנה כאן התיק הזה של דניאלה להבי קורא לי (בודאות הוא נעשה עבורי) והנה כאן מעיל טראנצ' של אן פונטיין - בצבע מוקה בהיר עם תיפורים בכחול נייבי ובשליש מחיר! זו קניה סופר טובה! הרי מדובר בבדים ותיפורים איכותיים, זה מעיל לכל החיים! אין לי מושג איך החזקתי מעמד. בעצם כן יש לי מושג איך החזקתי מעמד. יש לי מספיק בגדים. ברשימת הדברים ש"אני צריכה" יש לא מעט דברים, אבל מעיל של אן פונטיין ותיק של דניאלה להבי לא נמצאים שם, לפחות לא בתחילת הרשימה.

אין ספק שעברתי מסע בשנתיים האחרונות. פעם הייתי צריכה כל כך הרבה דברים והיום למעט קפה בבוקר ושואב אבק למנקה, אני לא צריכה כלום. (טוב נו אולי גם טלפון נייד כי האייפון 3 שלי בן החמש כבר ממש ממש לא זז, ועל אפליקציות כמו אינסטגרם אין על מה לדבר איתו).

השבוע גיליתי שאני לא היחידה שמתארת את המסע מחיי הצרכניים לחיי ברי-הקיימא  כ"חזרה בתשובה" בעודי מתקשקשת "בענייני עבודה" עם סיוון רובין (פחים מבפנים), להפתעתי גיליתי שהיא משתמשת בדיוק באותה הגדרה לתיאור הנושא. 

כמו כל חוזר בתשובה מבחוץ הוא מקבל הרבה רחמים, אמפטיה והשתתפות בצער, אבל מבפנים הוא מלא בהרבה - בהמון אושר!! התהליך מלווה בדרך כלל בהבלחות של תובנות על כך שהדברים קשורים אחד בשני ולכל מעשה שאתה עושה ישנה תוצאה. אם אתה לא אוהב את העולם כמו שהוא אתה הוא זה שצריך להשתנות. 

כמו שאמר המהטמה: "עלינו להיות השינוי שאנו רוצים להיות בעולם"

איך זה קשור לכל הפתקים שהצטברו לי במגירה? אני לא חושבת שאני הולכת להסביר את זה, אבל בסוף - זה קשור!


ההרכב האוסטרי Breaded Escalop, יחד עם NWW יצרו את Collective Furniture, תהליך שמטרתו לצור רהיט שיתופי (בשיתוף דעתו של הקהל). הם עושים זאת על ידי מפגשים, שיחות וסדנאות עם קהל חופשי. גם הקהל מהתור של זארה רמת אביב - מוזמן! (סרטון של אחד ממיצגי הקראפט שלהם נמצא בסוף הפוסט שכתבתי כאן)


אל תגידו מיחדוש משטחי הובלה, תגידו עיצוב נחשק של שידות ושרפרים ב- 45 מעלות




כפולה מהספר How we work - ספר שנמצא ברשימה שלי הרבה לפני המעיל של פונטיין



שילוב מרענן של מייקר, קרפטר ואפסייקלר או כמו שהוא מגדיר עצמו אמן ומעצב בתלת ממד,
או בעברית - ספר נוסף שנמצא ברשימה שלי הרבה לפני המעיל של פונטיין 




Jeanine Eek Keizer הלא היא אשתו של Piet Hein Eek
השיקה טפט חדש הנושא דוגמאות של "פקקי כתר" (הפקק של הבירה), בהשראת האוסף הפרטי שלה, המונה מאות סוגים של פקקים אותם אספה במהלך 25 שנה. הפקקים המקוריים תלויים לתפארת על הקיר בביתם של הזוג הממחדש



רשימת ספרים לקריאה (אחרונה להיום) > Urban gardening D.I.Y
אם גם אתם מרגישים שכל עציץ קטן בסביבה, ממש עושה לכם את זה, כדאי שתכירו את אנייה
אני מכורה לטמבלר שלהם, עוקבת באדיקות אחרי הפעילות הקהילתית שלהם בפייסבוק
וב- 20/11/14 אני שם (שם=תחנה מרכזית חדשה)

אניה מדגימים גינון אורבאני > סוג של תפילה, אם תרצו >



Urban Permaculture - Do It Yourself from Avigail Roubini on Vimeo.


Thursday, October 9, 2014

הסדריה


בשבוע שעבר החתמתי דרכון, ויצאתי לעבר כפר קיש. לסדריה. הדרך אמנם היתה מעט ארוכה אבל בסופה הגעתי לממלכה קסומה. ממלכת דפוס הבלט של חיים אליאסף, מפיק דפוס בחיים הרגילים, ומתקן מכונות דפוס ישנות בייקום מקביל. אליאסף הוא אספן בנשמתו, לראיה אפשר לראות אוסף גרמפונים מרשים שאסף במהלך השנים, אוסף ספרים, רהיטים וחפצים אחרים אשר פזורים ברחבי הממלכה. (בחיים הרגילים מדובר בלול ישן בכפר ששופץ למטרה זו). בשילוב ידע אלקטרוני אותו רכש בצעירותו, הצליח לאסוף ולתקן עשרות גרמפונים, פטיפונים ומכשירי שמע במהלך השנים. הביקור במקום בדרך כלל מתחיל עם סיור פרטי של אליאסף, אשר סוקר אוסף זה בו הוא מספר את ההסטוריה של המצאת השמע מאז אדיסון ועד היום. מיד לאחר מכן, מגיעים לדבר האמיתי. סדנת הדפוס שלו. (בחו"ל זה נקא Letter Press Workshop, תופעה נרחבת בה הרבה אנשים רגלים באים לסדנאות דפוס, בהן הם מדפיסים ברכות, פוסטרים ואף ספרי שירה אישיים, בעצמם. אליסאף הינו בן לדפס וגדל על ברכי מכונות הדפוס. במשך השנים אסף מכונות דפוס ישנות ותיקן אותן עם הרבה אהבה וטונות של סבלנות, נעזר בפורומים של דפסים ברשת ולעיתים אף בעצותיהם של מכונאי רכב. במשך שנים הוא אוסף את כל הציוד המשלים הנדרש לכך, כמו כפסים, מילויי, מנעולים, משורות ועוד. משימת איסוף אותיות סדר בעברית היתה מורכבת. רוב הקיים נזרק או נמכר כיחידות בודדות בשווקי פשפים, וקשה היה להתחכות אחר החתיכות הבודדות. בכל זאת בעזרת התמדה תחקיר ותשוקה לדבר, הצליח אליאסף למלא מגירות רבות באותיות עבריות. המכונות כולן ידניות וכמו שאני אוהבת, איכות התוצאה נמדדת ברגישות של הדפס. כמו שאליאסף אומר: דפס טוב נמדד במידת הרגש שהוא לוחץ את המכונה, לא חלש מדי כדי שהצבע יהיה עם נוכחות, ולא חלש מדי כדי לא לצור בליטה מצידו השני של הנייר.






















מדובר באחת הסדנאות השווות ביותר שהתנסיתי בהן (טוב אולי אני משוחדת כמעה, כי אני מעצבת גרפית). אפשרויות המשחק הן בלתי מוגבלות, אליאסף הוא אדם מפנק במיוחד, יש אצלו עשרות סוגים של ניירות משובחים, אפשר לחתוך בכל מיני גדלים, לעשות מחברות פנקסים, שטנצים, ביגים, פינות עגולות. אפשר להדפיס אותיות, סמלים והטבעות. אם אתם אוהבי נייר, דפוס בלט, נוסטגליה או מעצבים גרפים אתם לא תרצו לעזוב את המקום. התכוונתי להגיע לשעה של ראיון ונשארתי 3 וחצי שעות. אם לא היה צריך להוציא את הילדים מבית הספר, עוד היינו ממשיכים לצהריים ועושים סשן נוסף של הדפסות ממש כמו ילדים בחדר משחקים. בימי חוה"מ סוכות כולכם מוזמנים לכפר קיש > חוות היצרנים, שם תוכלו להנות מאוסף הגרמופונים המרשים של אליאסף, ממסעדה ומעדניה הצופות אל החיבור של נחל קיש ותבור (שביל ישראל), מחנות המתנות של אביבה אשתו של אליאסף (בין היתר תוכלו למצוא אצלה מותגים כמו גי'נג'ר, RICE, ועבודות יד של בדואיות מהצפון), והכי חשוב אליאסף יעניק לכם התנסות קצרה, ללא עלות בסדריה. תהנו :-)

נהנים מצלילי הגרמופון, את הווליום מכוונים על ידי סגירת דלתות הארון


וכדי שתכנסו לאוירה >




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...