Thursday, July 31, 2014

ההנאה שבאיטיות








כתיבת בלוג היא תירוץ לא רע בכלל לפגוש אנשים מעניינים ולהקשיב לסיפוריהם. אבא שלי עד היום חושב שהייתי צריכה להיות פסיכולוגית. הפסגה בעיני היא לשבת על ערסל בראש ההר, אל מול הנוף הפרוע ולהעביר שיחה טובה, עם מישהו מעניין, על החיים. זה ה-למה שלי, בכל מה שאני עושה. בימים אלו ש"אין עם מי לדבר" כך אומרים, ימים חמים (תרתי משמע), ובאופן פרדוקסלי ימים של חופש (גדול), הגעתי עם הילדים לביקור במשק הלברכט.

---

המקום הכניס אותי מיד לאוירת "הכל עצר מלכת" אוירה שמאוד מתאימה למישהי כמוני, שעצרה את חייה בכוונת תחילה לפני שנתיים רק כדי שלא יגמרו לה כל כך מהר. זו הסיבה שכנראה נמשכתי כמעצבת' למעצבים ששייכים לתנועת ה- Slow design, הם ממחדשים חומרים קיימים ועובדים עם הידיים בשיטות מסורתיות. השלב הבא אצלי היה צמצום צריכה, הפרדת פסולת והפחתה באכילת בשר. המעוז האחרון שאני רוצה לכבוש במרוץ אחר האיטיות הוא ה-Slow food, זאת אומרת שאני מבשלת את מה שאני קוטפת מהגינה שלי. (פה נתקעתי קצת - אני גרה בדירה בלי מרפסת ולמטה עדר של חתולים). משק הלברכט, לעומת זאת הוא בדיוק סוג של גינה כזו, עם חקלאות של פעם, יש מהכל קצת, והכל עשוי לאט, באהבה ובידיים.

---

תמי, בעלת המשק, היא אחייניתו של צבי הלברכט, והוא מסוג האנשים שמזין את ה"למה" שלי. איש בלי גיל בו פגשתי לפני כמה שנים בכנס מיחזור, מאחורי דוכן של פסולת אלקטרונית. מהשיחה הראשונה שלנו הוא נחרת בליבי. כל מפגש איתו מזמן בחובו סיפור אחר, לאט לאט, קליפה אחר קליפה אני מגלה את אחד האנשים המקסימים שפגשתי. והפעם בביקורי במשק, סיפר איך החל את סדנאות הפסולת האלקטרונית. בבית הספר בו לימד מולטימדיה, הוזמנו כל 4 שנים מחשבים חדשים (בסגנון ה"מי שלא הולך קדימה הולך אחורה"), ומהר מאוד הוא הבין שחבל להוסיף אותם לערימת הזבל. הוא פשוט פירק אותם ומיין את הפסולת. זו שימשה עבורו כחומר גלם ליצירה ולימוד. עד היום הוא מעביר סדנאות לבנים ובנות (כך הוא תמיד מתגאה בפני) בה הם עושים ויוצרים, משלבים אמנות, מדע וטכנולוגיה בעבודות היצירה.

---

אח"כ הגענו הביתה, הוצאנו מהשקית החומה שתמי נתנה לנו את כל מה שאספנו והכנו סלט גדול, אותו חתכנו לאט לאט.

---

חלומות על גינה אורבאנית >>>



Tuesday, July 29, 2014

Neybers, we are neybers

בזמן אחר לא הייתם מוצאים אותי נוברת שעות באפליקצייה לעיצוב חדרים. היה צריך משהו קיצוני במציאות חיי, כדי שאשקע לתוך סוג של משחק חסר תכלית שכזה. מעולם לא שיחקתי קראש או סוכריות אחרות, לא בדקתי את הצירוף הקבלי שלי, או את את הגיל הפנימי שלי, ולא לאיזה שחקנית אני דומה. במקסימום אני צופה בשירה (5) משחקת Templerun. לכן, החדר הקטן שעשיתי ב-neybers  - סטארטאפ שוודי, כל כך הפתיע אותי. מניחה שזה המצב. אני לא אני לאחרונה, סובלת ממשבר זהות, במיוחד אחרי אזעקת הלילה שקיבלתי אתמול ב3 אי.אם. נראה לי שהיא שינתה אצלי כמה תאים במוח.

By Cassie Cox > neybers.com

By Ida Barlas > neybers.com


By Selma Dahmane > neybers.com
By Ruby Soho > neybers.com
By Summer rain > neybers.com



מיותר להגיד שזה ממכר...


Tuesday, July 22, 2014

מקצוע: כורכת




את אזעקת הבוקר של אתמול, העברתי בסדנת כריכה. בעלי המלאכה הזמינו אותי לאחת מפעילויות הקיץ שלהם. שם, זכיתי להכיר את דנה פשיגודה, כורכת ומעצבת גרפית שמעבירה את הסדנה. סבלנותי ואני היינו די סקפטיות, אבל לאחר כשעה יצאנו משם עם מחברת שהכנו לבד. מחברת שתעורר בכם מיד את בלוטות ההשראה ואת החשק לכתוב ו/או לשרבט, גם אם לא התכוונתם לעשות זאת לפני כן.








המחברות שבתמונות:

<1> ערמת מחברות עם כריכות בטכניקות שונות, איתה תצאו בסיום סדנת מרתון כריכה ידנית (בין אם אתם מעצבים גרפיים מזילי ריר על נייר נטול עץ, ובין אם אתם אנשים רגילים בעלי חולשה למחברות איכותיות)

<2> חומרי הגלם הדרושים לכריכה - סכין יפני, שעווה (לציפוי מיטבי של החוט הכורך), דוקרן (ליצירת החורים), מקלון (להשטחת קיפולי הדפים), עיפרון (לסימון) וחותך חוטים (להעצמת החוויה)

<3> מחברת א-לה-diy שהכינותי בסדנה. דפי פנים - דורינה 80 גרם (טקסטורה מפוספסת), וכריכה 300 גרם עם הדפס כובש לב של אדי - אסיסטנט בבעלי מלאכה

<4> לא התאפקתי - איך שהגעתי הביתה שירה (5) ואני הכנו את המחברת שלה (עם חותמות כסופות, עליהן החליטה כדי לשמור על מראה עדין)

<5,6> המחברות ההורסות של KaRiniTi (כי "הכינותי לבד" זה מאוד מספק, אבל זה לא תמיד מדוייק). התמונות מכאן


פרטים על סדנת מרתון כריכה ידנית:
3 מפגשים רצופים של חמש שעות
עלות: 980 ₪ 
פתיחה: 18-20/8/14 | 10:00-15:00


ככה עושים את זה באיטלקית >



Sunday, July 20, 2014

מבצע "צוק איתן" פינת רחוב וינדזור

רחובות תל אביב במבצע "עמוד ענן"


מבצע "צוק איתן" פגש אותי במקלט. באזעקה הראשונה אורנה אמא של מילה החליטה שכולם יורדים למטה, וכך היה. 4 אימהות, ובממוצע 14 ילדים לכל אזעקה. (כמה פעמים אירחנו ילדים מבאר שבע שעידכנו אותנו על כל האפליקציות השוות בנושא). לפני שנתיים ביום השני של "עמוד ענן" כולם פינו את המקלטים. אני זוכרת שישי אחד בו אני עוזבת את משפחתי לאזעקות ויוצאת חמושה במצלמה לרחובות העיר כדי לתעד את הבציר השכונתי שנמצא ברחובות בעקבות פינוי המקלטים. הפעם חוץ מספה אחת ושני כיסאות בימאי, הרחובות היו ריקים. אצלנו במקלט, בזמן הזה המצב כנראה רק החמיר, וכמות הג'אנק שנאספה, השאירה בממוצע 10 ס"מ רבועים לאדם. בעודנו מחכים לשמיעת ה-בום, בין קטסטרופה אחת לשניה קלטתי אותו. נחבא אל הקיר, שכבות של אבק מכסות אותו, מעליו שקית עם שמיכה ישנה ומצדדיו כמה זוגות אופנים. כיסא וינדזור! ישן ומאובק עם רגליים מחוטבות ומושלמות. בכל אזעקה שהיתה הקשר הבלתי מילולי ביננו הלך והתחזק. הוא המשיך לעלות אבק ואני דמיינתי אותו מתוקן, מחודש וזורח באור היום. היום זה קרה. הבאתי אותו הביתה ניקיתי אותו קלות והוא הואר מפוטניציאל. עכשיו רק נשאר למצוא בעל מלאכה - ארטיזן מקומי, שידע איך לתקן אותו ולהשיב לו את חייו הראויים. מכירים מישהו?





 חמישה כיסאות לפי הסדר:
<   1   >  הוינדזור האישי שלי - מחפש בעל מלאכה שיתקן אותו
<2,3,4>  Matthew Hilton Windsor Chair
<   5   >  2010 Bodging Milano

Bodging Milano הינו פרוייקט יפהפהה בו תשעה כיסאות נעשו על ידי תשעה מעצבים בשישה ימים. הם נוצרו בחיק הטבע של יער אנגלי, בסדנא שכולה על טהרת עבודת הידיים, עם כלי עבודה מסורתיים ושיטות עבודה מסורתיות הכוללות כיפוף העץ על ידי אדים, אשר חוממו באש טבעית. ממש כפי שעשו את כיסא הוינדזור המקורי.

התמונות לקוחות מכאן, מכאן ומכאן.


הסרט של פרוייקט Bodging Milano 2010 >



בימים אלו, אני ממעטת בשיחות, ממעטת בהבעת דעות, ממעטת בלייקים או בשיתופים כאלו ואחרים. כולי תקווה ותפילה שהטירוף והסיוט הללו יסתיימו במהרה. לכולם. לכולנו.

לא להתראות במקלט,
שלכם
מיכל
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...